אלוהי, לאה גולדברג

את אלוהי, ראיתי בקפה

הוא נתגלה לי בעשן סיגריות

נכה רוח, מסתלח ורפה.

רמז לי עוד אפשר לחיות.

הוא לא היה יפה כאהובי (לא, לא, לא)

קרוב ממנו, ואומלל

כצל שקוף של אור הכוכבים

הוא לא מילא את החלל.

לאור שקיעה חיוור ואדמדם

כמתוודה על חטא

לפני מותו

ירד למטה, לנשק רגלי אדם

ולבקש את סליחתו