לילה ליד סורנטו

השינה חומקת ממני.

בחוץ שמי לילה שלאחר חצות וכוכב אחד שמאיר את השמים השחורים הנגלים מבעד לדלתות הזכוכית. אני יודעת שהוא שם אבל כבר לא יכולה לראותו, ריצוד המסך האלקטרוני מכסה על אורו.

הימים האחרונים היו עמוסים. מנסה למצוא את עצמי בנופים המסתחררים סביבי. מחשבותי נבנות בקוביות של ניגודים. הלובן של קפרי, ההמולה הים תיכונית של נאפולי, דממת המוות של פומפיי.

אני חושבת על נאפולי; סואנת, מלוכלכת, ענייה וחיננית, ונזכרת בפרסומת שהיתה חוזרת על עצמה ללא הפסקה בילדותי (אז, כשפרסומות עוד היו רק בקולנוע). אולי זו היתה פרסומת למשקה כלשהו, אולי לסיגריות, אני לא זוכרת, אבל במרכזה, רוכב אופניים באמצע קהיר הסואנת נמלט בעור שיניו מהמכוניות השואגות מכל כיוון. ..

זוהי החוויה בנאפולי; עומס וצבעוניות ובלגן. ואיכשהו - זו חוויה כמעט מרגיעה אחרי ביקור בפומפיי, שנשארה קבורה ודוממת מאות כה רבות.

במוזיאון הארכאולוגי בנאפולי, אפשר לראות פסיפסים שנשמרו שלמים מהריסות העיר שחרבה פעמיים בהתפרצות של הר הגעש, הניצב מעליה כמו משגיח קפדן ומעניש. השלמות בה הם נשמרו מצמררת. אני מוצאת שהמעטים שבכל זאת חסרו בהם פיסות מנחמים אותי מעט בידיעה שבכל זאת לא קפא הזמן ואנשים וחפצים אכן התכלו.

אני מתבוננת באוסף הכלים המושלם שהתגלה שם, זכוכית, כסף, קרמיקה, ברזל. החיים לא השתנו הרבה לאורכן של המאות. נותרנו "אספנים"; חפצים, כלים יקרים, רהיטים, בגדים, תכשיטים.. זו כבר התניה; תרבותית, חברתית למה אנחנו צריכים להקיף את עצמנו בכל כך הרבה פריטים?

בקפרי, אני מדמיינת שאני חזקה, אמיצה והחלטית כמו אקסל מונתה הסופר השוודי שכתב את מגילות סן מיקלה והפך את קאפרי לביתו. אני תוהה אלו תכונות נדרשות ליכולת לעשות שינויים דרמטיים בחיים? לעבור לארץ אחרת- אי, בין שמיים וים?

חיים ומוות חיים ומוות.

מחשבותי נודדות לאובדנים הפרטיים שלי. כדי להתחמק, אני מחליטה על ניסיון נוסף לשינה. אולי תסחוף אותי הפעם.

הבוקר מגיח, בהתחלה אפרורי ואחר כך בוהק וחמים, התכול של הים ממלא את העין ללא שובע. החמימות והכחול מאטים את הקצב.

בצהרי היום אנחנו מוצאות את עצמנו בבית קפה קטן על צלע הר. בית קפה קטן, המשקיף למרינה קטנה. שלווה. הקפה מלא אנשים היושבים בשמש החמימה מעבירים צהרים נינוח. חייהם נראים כל כך שונים מתבניות החיים המוכרות לי, עירוניות או כפריות.

כבר כמעט שבוע שאנו עוברות מעיירה לעיירה, כל אחת ציורית כל אחת יפה כל אחת מתערבבת ונשכחת בשניה.

אני חושבת על אפשרות לעבור לשקט הזה באופן תמידי.

עוד יום ונגמר.

א. ליד הים

טיפים ועצות (שלא בהכרח שוות משהו) 1. שדרוג רכב מבינוני לגדול לא בהכרח יתרון במקומות עם כבישים צרים וסמטאות בגודל של סמארט.. 2. לא לבטוח בווייז בסימטאות הקטנות. 3. המלון בו היינו היה Del Mare כמה קילומטרים מחוץ לסורנטו. כשמו כן הוא, היה בו יופי של נוף לים (לפחות בחדרים בהם היינו). החדרים היו די מרווחים ועם מרפסת קטנה. מעבר לזה לא היה שם הרבה אבל פגשנו עוד מטיילים והחלפנו חוויות וצוות המלון היה די סימפטי ושירותי. הדבר היחיד הוא שהחניה נמצאת קצת במרחק ויש עליה (או ירידה) יחסית תלולות ממנה למלון וחזרה (לא בעיה עם המזוודות כי אז אפשר לרדת עם האוטו למטה). 4. לא התכוננו מספיק לנסיעה בדרך אמלפי והתחושה היתה קצת פספוס. הדרך אמנם יפהפיה אבל עמוסת כלי רכב ותיירים וקצת קשה להנות (ואנחנו עוד היינו יחסית מחוץ לעונה במזג אויר קצת גשום וקריר). 5. למי שלא בכושר גם הירידה במדרגות הסלע מהעיירה העליונה בקפרי עד לעיירה למטה יכולה להגמר ברגלים רועדות ממאמץ והתכווצות שרירים של שבוע ויותר. 6. מבחינת אוכל, אכלנו איפה שהזדמן, פיצות, פסטות, לרוב היה יופי.. 7. תודה לגוגל טרנסלייט בלעדיו לא היינו מצליחים לתקשר עם רוב המלצרים ברוב המסעדות. 8. למרות שקשה ממרחק להבחין בין העיירות השונות, לא הייתי מוותרת על כלום, כולל על פומפיי ונאפולי.