אז היה לה/לאה גולדברג

אז היה לה עדיין ריח של ים,

של צדפים, וקליפות תפוזים ושרב טרם - קיץ,

והקסם הזה של בלתי מסוים

ונודע כחלום שחלמו פעמיים.

אור וים הקיפוה. מאה חישוקים

החזיקו בה טעם ערגה מלוחה -

חולותי הצמאים, נעורי החושקים,

כל כתרי יגוני הבזים למלוכה -

והעיר אי לבן על גלים ירוקים.