"לפעמים אני, לפעמים אתה, כה זקוקים לנחמה"...

"מי שחווה את בערת הקיץ,

ליבו לבית

ופני הנוף ראי לחרדותיו.

את מי ישביע

את מי ירגיע

ועל מה יתפלל עד סתיו". (רחל שפירא, נחמה)

זו העונה הזו, בה הימים חמים מנשוא אבל הולכים ומתקצרים והחשיכה מביאה אתה סוג של קרירות מקלה אבל גם מועקה, שגרמה לי לחשוב על אוכל מנחם, שכן זה מן הידועות – את הבור שיוצרת המועקה אין כמו אוכל למלא (עם המשקל נתמודד מחר)..

לכל אחד שאני מכירה יש אוכל מנחם משלו. בדרך כלל זה משהו פחמימתי, קל, לא מורכב. משהו חמים אך לא מדי, משהו רך כמו חיבוק, כמו להניח את הראש בחיקו של מישהו אהוב.

האוכל המנחם שלי הוא אורז. לפעמים נדמה לי שזו התניה גנטית. ולמעשה זהו אורז לבן שזה עתה הוכן וסלט חמצמץ. אין יותר מזה כדי לנחם ולמלא אותי רוגע. זה עובד גם כשאני חולה. זה או תפוח אדמה מבושל עם גבינה לבנה.

אבל יש עוד סוג של אוכל מנחם וזהו האוכל שנעשה באהבה. אוכל שמישהו אחר יודע שאת אוהבת, ולמרות שזו עבודה קשה, מכין לך אותו בכל מקרה. וזה, עבורי היא הדושפרה.

הדושפרה היא מאכל בוכרי המורכב מכיסוני בצק קלילים הממולאים בבשר (למצטיינים, כבש), והמשייטים להם מעדנות במרק חמצמץ ועדין המלא בגרגירי חומוס ועוף ומעליהם – כוסברה טרייה כמובן.

כשהייתי ילדה, ועוד בטרם אפשר היה למצוא את כיסוני הבשר באגף הקפואים בסופר, סבתא שלי, שלזיכרוני היתה מישהי שהראתה את רגשותיה יותר במעשים מאשר במילים או חיבוקים, היתה לעיתים מכינה לי את מה שכבר אז היה המאכל האהוב עלי מכולם. היא היתה מגיעה עד אלינו, מרחק של אוטובוס ממושך מבת ים ועד רמת אילן, לשה בצק בקערה, מתיישבת במטבח בראש השולחן, קושרת מטפחת שקופה לראשה, מקמחת משטח עבודה, שולפת מקל דק וארוך ומתחילה לרדד.

הייתי מסתכלת בסקרנות איך היתה מרדדת את הבצק עד שקיפות, ואיך היתה חותכת אותו לריבועים, ממלאה בתערובת הבשר ומקפלת בקיפול העדין והמיוחד שגם באיום אקדח לא הייתי מצליחה לחזור עליו היום.

ממרחק הימים והשנים אני חושבת לעיתים על סבתי. אין לי אלא להסתכל בכפות ידי שירשתי ממנה בדיוק מפחיד. אני לא יודעת להגיד בוודאות מה חשבה עלי ומה היו יחסינו, אני חושבת ששנים שתינו היינו עסוקות כל אחת באבלה שלה כל אחת חוששת שמישהו יפר את השתיקה בשאלה. אבל אני זוכרת לה באהבה דברים רבים, ביניהם גם את הדושפרה.

לימים, למדתי להכין ולהכין די טוב את המרק (הוא ממש, ממש קל להכנה). את הכיסונים אני קונה מוכנים ואם אני מאוד רוצה לפנק את אהובי אני מרחיקה לכת וקונה אותם מעבודת יד.

למרק יש גרסאות רבות ושונות אך האהובה עלי היא זו המשפחתית, הזכורה לי מסבתי והנה היא להלן (ודרך אגב המרק טעים גם ללא הכיסונים אבל לאין ערוך שווה יותר אתם):

מרק דושפרה

מצרכים:

8-10 כנפיי עוף (תלוי בכמות המרק) או שוקיים קטנים

1-2 עגבניות מרוסקות

כף רסק עגבניות

בצל

כיסונים ממולאים בבשר בקר או כבש (לקנות כי המון עבודה להכין לבד)

קופסת גרגירי חומוס (עם המים) או חומוס טרי שהושרה במים לילה ובושלו קודם לכן.

לימון

כוסברה לקישוט

הכנה:

משחימים את הכנפיים או שוקיים בסיר ומוציאים.

מטגנים בצל עד שקיפות

מחזירים את העוף, מוסיפים מים, עגבניות מרוסקות, כף רסק ואת גרגירי החומוס והמים.

מבשלים עד שהעוף מוכן וגרגירי החומוס רכים.

בסיום הבישול מוסיפים לימון לפי הטעם (הטעם חמוץ).

בסיר נפרד מבשלים את הכיסונים לפי ההוראות על השקית.

מגישים מרק, מוסיפים כיסונים לכל צלחת, מקשטים עם כוסברה טריה.